זעקת המוכים פעמיים

02-12-2013

מאת: עו"ד עבאס עבאס - מייסד ומנכ"ל "אלמנארה" - עמותה לקידום אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית

  ב-3 לדצמבר, מדי שנה, מציינת הקהילייה הבינלאומית את היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלות ומצאתי לנכון לשתף את הציבור הישראלי במאמר זה.

נולדתי לפני 37 שנים להורים שהם למעשה בני דודים שהוגלו ב-1948 ממגדל העמק לנצרת כפליטים פנימיים. הוריי הבינו כי ההשקעה בחינוך ילדיהם יהיה קלף מנצח להצלחתם בעתיד. אכן, זה היה הדבר, אך ניצבה בפני הוריי עוד משוכה מאתגרת, שכן ילדם בן הזקונים (הלא הוא אני) בא לעולם כמעט ללא יכולת לראות.
 

הוריי בחרו לשלוח אותי לבית ספר פרטי יוקרתי בנצרת, שהייתי בו התלמיד היחיד בעל מוגבלות. בתקופת הלימודים בבית הספר וקצת לפני כן, קיבלתי מסר חברתי שאני לא כל כך רצוי וזו מן הסיבה היחידה שאני בעל מוגבלות ולכן אני אדם חלש ומסכן.
 

עברו השנים וסיימתי תיכון בהצטיינות יתרה ולשמחת הוריי הגשמתי להם חלום והתקבלתי ב-1995 לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. כחודשיים לפני תחילת הלימודים עברתי בדיקת עיניים אצל רופא בנצרת, שהמליץ לי בחום להימצא קרוב לבית, להאזין לרדיו ולוותר על הלימודים האקדמיים באוניברסיטה.
 

למורת רוחו ולהפתעתו של הרופא סיימתי תואר ראשון ושני במשפטים ובעקבות כך תואר שני נוסף במנהל עסקים. הוריי העדיפו שאשהה באזור הנוחות האקדמי ואתמיד בלימודים. אך הסטירה החברתית שקיבלתי במהלך ראיון עבודה שניגשתי אליו בארגון מוביל לזכויות אדם, הייתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי והוביל אותי לפנות ליזמות חברתית, שתורגמה בהמשך לייסוד עמותת "אלמנארה" לקידום אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית שאני כיום מנהלה.
 

לאחר 65 שנים מאז קום המדינה, האנשים בחברה הערבית נלחמים בחירוף נפש למימוש זכויותיהם האזרחיות והפוליטיות- החל מהזכות להשתתפות פוליטית וכלה בזכות לשימור האדמה למגורים. בשנים האחרונות חלה התעוררות בתביעת זכויות חברתיות- החל מהזכות לחינוך וכלה בזכות לתעסוקה. ברם, ולמרות יוזמות לא מבוטלות, עדיין שקוע מיעוט גדול של החברה הערבית במעמקי השוליים החברתיים ומיהם? ניחשתם נכון! האנשים עם מוגבלויות, אשר חשים מוכים פעמיים: פעם עקב מוגבלותם ופעם עקב היותם מיעוט בישראל שזכויותיו נפגעות.
 

מצאתי לנכון במאמר זה להביא את זעקתם לציבור קוראי העברית במדינה:

בישראל חיים יותר מ-1.36 מיליון אנשים עם מוגבלות. בחברה הערבית בישראל חיים יותר מ-400,000 אנשים עם מוגבלות פיזית, חושית, נפשית ושכלית, אשר סובלים הן מהדרה חברתית ע"י החברה הערבית עצמה והן מאפליה ממסדית וממחסור במשאבים מצד המדינה- עקב שייכותם למיעוט הערבי. שיעור האנשים עם מוגבלות בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל גבוה מהשיעור המקביל באוכלוסייה היהודית (26% לעומת 17%). בנוסף, שיעור בעלי המוגבלויות בקרב כלל הערבים המבוגרים גדול פי שלושה מאשר בקרב היהודים (14% לעומת 5%). כמו כן, האנשים עם מוגבלות בחברה הערבית צעירים בהשוואה לבעלי מוגבלות באוכלוסייה היהודית (51% לעומת 39% שהם מתחת לגיל 45).
 

המוכים פעמיים זועקים כי אין להם מספיק נ"ח"ת – נגישות, חינוך ותעסוקה. מצב הנגישות הסביבתית ביישובים הערבים הוא בכי רע, עובדה אשר מחבלת ביכולתם של בעלי המוגבלויות הערבים לממש את זכותם החוקית להתנייד בחופשיות ולהגיע ממקום למקום. חוסר הנגישות אף חוסם בפניהם את מימוש צרכיהם החיוניים, כמו למשל להגיע לקופת החולים. גם נגישותם למידע היא מינימאלית ומרביתם לא מודעים לקיום זכויותיהם הבסיסיות. בנוסף, מערכת החינוך הכללית בחברה הערבית אינה מעודדת שילוב אנשים עם מוגבלות וכמעט שאין הזדמנויות תעסוקה לקבוצה זו. כתוצאה מכך הרוב המוחץ של האנשים עם מוגבלות בחברה הערבית סגור במוסדות או בבתים, ממלא את צוואתו של רופא העיניים שלי ונשאר להקשיב לרדיו.
 

עמותת אלמנארה שמזה יותר משמונה שנים עושה לילות כימים כדי להביא לציבור את זעקת המוכים פעמיים,  פועלת לשיפור מצבם ע"י הגברת המודעות לצרכיהם בקרב קהלים שונים ובהם תלמידי בי"ס, סטודנטים, אנשי מקצוע, אנשי דת ואנשי עסקים. העמותה פעילה גם בזירה הבינלאומית ולאחרונה  השלימה כתיבת נייר עמדה אשר יוגש לאומות המאוחדות בז'נבה.
 

כמו כן שוקדת עמותת "אלמנארה" להעצים קהילה זו ע"י הצמחת דור של מנהיגים שיובילו לשינוי המיוחל. עם זאת וחרף הפעילות והמאמצים, עמותת "אלמנארה" מוצאת את עצמה לעיתים תקועה אל מול קיר ממסדי ואל מול נבחרי ציבור מדושנים ואדישים, החל מראשי הרשויות הערביות וכלה בחברי כנסת.

לאחר מסע מפרך, אלמנארה הגיעה לתובנה כי קיימת חשיבות נעלה ליזום קמפיין ציבורי שיחשוף את הציבור למציאות המרה איתה מתמודדים אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית, מתוך מטרה לרתום את הציבור הרחב למסע של היכרות והזדהות, שיוביל בע"ה למימוש זכויותיהם הטבעיות, החברתיות והמשפטיות של בעלי המוגבלויות הערביים ולשלבם בחברה באופן שוויוני וללא כל הדרה חברתית, סטיגמות או דעות קדומות.

לסיום בנימה אישית: בתור אדם עם מוגבלות ויזם חברתי שזועק וימשיך בזעקתו למימוש שוויון וצדק חברתי לקבוצה גדולה כ"כ מבחינה מספרית אך קטנה כ"כ מבחינה פוליטית,  אני אסיר תודה לכל מי שמאמין בדרך שהעמותה פועלת בה כל השנים, תומך ותורם וכולי תקווה כי הא-פוליטיות והאנושיות של אותם מוכים פעמיים תוביל להגברת ההתגייסות, התמיכה ושינוי אמיתי ביחס כלפי ציבור רחב זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זעקת המוכים פעמיים